אילו פגמים פני השטח נבדקים בדרך כלל בקורות Q355B I-, ואילו מקובלים?

בדיקת איכות פני השטח היא חלק חיוני מהבדיקה הסופית לפני המשלוח. בעוד שחלק מפגמי השטח טבועים בתהליך הגלגול החם-, הסטנדרטים מציבים מגבלות על חומרתם. פגמים נפוצים וקבילותם הם: מקובל (בגבולות): 1. אבנית טחינה: השכבה הדקה והדביקה של תחמוצות ברזל (FeO, Fe2O3, Fe3O4) שנוצרת במהלך הגלגול היא תקינה ומקובלת. ייתכן שהוא כחלחל-אפור או שחור. הוא מספק הגנה זמנית מפני קורוזיה, אך לעתים קרובות מוסר לפני הצביעה על ידי ניקוי פיצוץ. 2. סימני גלגול קלים: הופעות קלות, תקופתיות מהגלילים קבילות אם הן אינן משפיעות על מידות מעבר לסובלנות. 3. חלודה של משטח קל: הכתמת חלודה קלה ואחידה לאחר אחסון מקובלת בדרך כלל מכיוון שהיא אינה מעידה על פגם חומרי. לא מקובל (פגמים ניתנים לדחייה): 1. סדקים: כל סדקים פני השטח, ללא קשר לאורך או עומק, אינם מקובלים מכיוון שהם מרכזי מתח. זה כולל סדקים ברשת, באוגנים או באזורי פילה. 2. הקפות/תפרים: אלו קפלי מתכת שהתגלגלו לתוך פני השטח אך אינם מרותכים. הם מופיעים כפגמים ליניאריים, לעתים קרובות בקצוות של אוגנים, ויכולים להכיל זיהומים. 3. שריטות עמוקות או שקעים: נזק מכני מטיפול שמקטין באופן משמעותי את החתך-או יוצר חריץ חד. 4. אבנית ואבנית חלודה כבדה: קשקשת עמוקה, מקומית או חלודה, שעלולה להצביע על פגמים לקויים או חלודה אחרים שעלולים להצביע על פגמים פגומים או חלודה אחרים. אובדן חתך. 5. סימני רולר או חבורות מוגזמות: שקעים עמוקים, לא-אחידים. 6. רסיסים: חתיכות מתכת מוארכות, רופפות או מחוברות חלקית של מתכת מגולגלות לתוך פני השטח. 7. למינציות (זוהה חזותית בקצוות): הפרדה בתוך הפלדה, הנראית בדרך כלל כסדק פנימי. תכלילים לא-מתכתיים. הבדיקה היא בדרך כלל ויזואלית, בסיוע צחצוח תיל כדי להסיר אבנית רופפת. עבור יישומים קריטיים, שיטות רגישות יותר כמו בדיקת חודר צבע (PT) עשויות לשמש באזורי הכנת ריתוך. כל פגם מפוקפק נמדד בדרך כלל לעומק; אם הוא חורג מחלק מסוים מהעובי הנומינלי (לדוגמה, 0.5 מ"מ או 5% מהעובי), הקטע עלול להידחות או לדרוש תיקון על ידי שחיקה (בתנאי ששטח הקרקע חלק והעובי הנותר הוא בסובלנות).